ניפגש בים
קשה. כל-כך קשה לחזור לשגרה אחרי כזו חוויה מדהימה.
כשכתבתי בפוסט הקודם, לפני היציאה לפלוטילה, שמהפלוטילות הקודמות בהן השתתפתי חזרתי עם "טעם חזק של עוד" – הפעם זה לא שונה.
גם עכשיו אני כבר מפנטזת על הפלוטילה הבאה, או לפחות על הצ'רטר הבא – הפלגה של שבוע ביאכטה שכורה, בחו"ל, באזור לא מוכר. לגלות עוד איים חדשים, מפרצונים נסתרים קסומים, טעמים חדשים מפתיעים במסעדות מקומיות ואנשים מדהימים.
להמשך קריאה…אתחיל בשיא של השיא:
השבוע אני יוצאת לפלוטילת משפחות ואני כל-כך מתרגשת!
מה זו בעצם פלוטילה, ומה כל-כך מרגש בה? התרגום המילולי של המילה פלוטילה הוא מַשָׁט.
מתוך מילון אבן שושן: "מַשָׁט – מפגן ימי. שיט מאורגן של אוניות, ספינות, צוללות וכדומה".
תחת הערך Flotilla בוויקיפדיה באנגלית (הערך לא מופיע בוויקיפדיה העברית), הפלוטילה הלא-צבאית מוגדרת באופן הבא:
The word flotilla has also been used at times to refer to a small fleet of vessels, commercial or otherwise. There is also such thing as a flotilla holiday, in which is a group of chartered yachts that set sail together on the same route.
כפי ש – מַטָס זו קבוצת מטוסים שטייסים שמטיסים ביחד, כך מַשָׁט, פלוטילה – זו קבוצה של כלי שיט שימאים משיטים ביחד. ובהקשר שלנו – קבוצת סקיפרים שמשיטים יאכטות – הפלגה בקבוצה.
אבל זה רק חלק מהריגוש, החלק המשמעותי לא פחות בעניין – הוא שכשמדברים על פלוטילה – מדברים על משט של יאכטות שנערך לרוב במשך כשבוע – בחו"ל!
להמשך קריאה…מידי פעם, מבלי להתעמק בנושא יותר מידי, יוצא לי לחשוב על הדומה והשונה בין נהיגה ביאכטה לנהיגה ברכב.
הפעם האחרונה שיצא לי לחשוב על כך, היתה ממש לאחרונה, כששאלתי את בני הבכור, שלאחרונה עבר טסט (לרכב), אם הוא יודע לבדוק שמן במנוע, הוא ענה שאין לו מושג, אבל המשיך ואמר שאם זה כמו בדיקת שמן במנוע של יאכטה, אז הוא בעצם יודע 🙂
ואז חשבתי לעצמי, שאת רשיון הנהיגה שלי עשיתי בערך 20 שנה לפני רשיון המשיט 30, כך שכשלמדתי ימאות, כל מה שהיה קשור לנהיגה ביאכטה – השוויתי, באופן טבעי, למה שכבר הכרתי היטב – נהיגה ברכב. אצל בני הבכור, שהצטרף אלי להפלגות מגיל 13 בערך, הסדר הפוך – יצא לו להיות איש צוות ביאכטה, כולל "להחזיק הגה" – הרבה לפני שהוא התחיל בשיעורי הנהיגה לרכב.
להמשך קריאה…אני מעריכה שרבים מאלו שרוצים לעשות רשיון משיט להשטת יאכטות, נעצרים בשלב שבו קצת אחרי שהרעיון צץ במוחם, הם מסתכלים קדימה, מנסים לראות מה הם יעשו עם הרשיון לאחר שיקבלו אותו, מדמיינים מצב שהוא "גדול עליהם", נתקעים ומוותרים על החלום.
אני הייתי שם.
אתמול צוין בארץ ובעולם יום האישה הבינלאומי. מי שעוקב אחרי הבלוג, לא יופתע ש(גם)היום הזה – צוין אצלי על-ידי הפלגה מיוחדת.
ואכן היתה אתמול הפלגה, והיא לא היתה שונה באופן מיוחד מהפלגות אחרות, חוץ מהעובדה שעל הסיפון היינו רוב נשי (לא כולן היו סקיפריות), ושהפעם הסקיפר האחראי היה סקיפרית (כלומר – אנוכי).
נקודה נוספת, אנקדוטה שקשורה ליום האישה, היא שקרוב ליציאה מנמל חיפה החדש ההולך ונבנה – קידם את פנינו מצוף שחגג איתנו את היום הזה – באמצעות הצבע שלו – מצוף ורוד!
לא מאמינים? לא מאמינות?
כבר כמעט 9 שנים שאני סקיפרית. יצא לי להפליג כמעט בכל ההרכבים האנושיים האפשריים:
הפלגות עם חברים סקיפרים, הפלגות עם חברים שאינם סקיפרים, הפלגות עם סקיפריות בלבד, הפלגות עם זוגות, עם משפחות, ואפילו הפלגות רק עם המשפחה שלי.
בסוף השבוע האחרון, לראשונה, יצאתי לים בהרכב חדש עבורי: הפלגה שרוב המשתתפים בה היו בני נוער שהוזמנו לחגוג את יום ההולדת ה – 14 של בני. לפני שאמשיך לספר מה למדתי מההפלגה הזו, אחזור אחורה, לבסיס.
להמשך קריאה…אתם מכירים את זה שישנם כאלו שמחכים להגעתו של כל האחד מהחגים – לאו דווקא בגלל שהם אוהבים את החג בכללותו, אלא מכיוון שהם אוהבים במיוחד מאפיין מסויים, ספציפי של החג: מנהג, מרכיב יחודי, מסורת מסויימת. משהו נקודתי שמאפיין את החג ושאליו הם מחכים משנה לשנה.
להמשך קריאה…כל שנה, לקראת אחד בינואר, אני מרגישה תחושת התרגשות באוויר. או-טו-טו מקבלים את פניה של שנה לועזית חדשה ונפרדים מזו שמסתיימת. למרות שבין 31 בדצמבר לבין 1 בינואר עוברת יממה אחת בדיוק. ממש כמו היממה שאחריה או זו שלפניה – עדיין היממה המסויימת הזו נותנת תחושה של משהו אחר. תחושה שגדלנו בשנה, התבגרנו. אולי הזדקנו. קצת כמו במסיבת יומולדת, אבל קולקטיבית.
מאז שאני סקיפרית – ההתרגשות בקבלת השנה הלועזית החדשה – גדולה עוד יותר. הסיבה: הנוהג לצאת לקראת חצות – לקבל את השנה החדש ממש בתוך מפרץ חיפה. ולמה לצאת דווקא בחצות של הסילבסטר, אתם שואלים? או! שאלה מצוינת! נסו לדמיין כיצד נראה מפרץ חיפה בדיוק בחצות עם כניסת השנה החדשה.
להמשך קריאה…